ערב סוכות תשס”ד , 10 אוקטובר 2003
30 שנה לנפילת יובל
יובל שלנו, אחי יובל !
30 שנה, 30 שנה מאז אותו יום, מאז אותה מלחמה ארורה !
30 שנה שאתה שוכב שם למטה ואנחנו פה למעלה עומדים.
או אולי אתה מרחף שם למעלה ואנחנו פה למטה.
30 שנה של צער, דמעות,כאב
ובמיוחד הרגשה של בזבוז, של אובדן בלתי נסבל, בלתי נסלח.
אילו… אילו כל זה לא היה קורה, היכן היית היום ?
בעל משפחה, עם 3 ילדים.
איש אקדמיה, מדען, פילוסוף, כלכלן, או איש עסקים ואולי אפילו היית חוטא בפוליטיקה ?
מי יודע להיכן היו פונות דרכיך.
אך במה שלא היית עוסק אין ספק שהיית משכמך ומעלה, שהיית משפיע, מוביל, מחליט.
אילו… אילו כל זה לא היה קורה, איך היית נראה היום ?
גבוה, שער מאפיר, עם אותה תסרוקת. משקפים אחרות שהיו מחליפות את משקפי המסגרת השחורה שעיטרו את פניך.
קול הבס שלך ודאי היה נשמע הרבה, עם ההערות הציניות ודברי החכמה והתבונה שלך.
אילו… אילו כל זה לא היה קורה
היית ממשיך להיות לי למדריך למכוון, קיר תומך
אח אהוב שכה הערצתי.
אילו… אבל זה אכן קרה וזה נורא !!
היית יכול לעשות כל כך הרבה בחייך ! אבל לא…
לעומתך, שנשארת צעיר בזיכרוננו – בן 23
אנחנו כולנו בגרנו ואף זקנו.
נולד דור צעיר למשפחה שמכיר אותך רק מסיפורים.
30 שנה זו תקופה ארוכה, ארוכה מידי.
אבל יובל – בארצנו כאילו לא קרה דבר.
מלחמות ממשיכות, אנשים, ילדים נהרגים בפעולות לחימה איבה וטרור.
מלחמות הגנרלים נמשכות עוד מאז כאילו לא השתנה דבר.
יובל – אתה איתנו בהרגשה, במחשבות כל הזמן.
ואם אתה רואה אותנו ואם אתה במקרה שומע אותנו – תן אות, תן סימן
שנדע שלמרות הכל אתה עוד חי…
אולי בעולם אחר שונה משלנו אבל עוד חי !
30 שנה וכאילו היה זה אתמול….